החלטה בתיק ה"ת 24012-07-12 - פסקדין

בקשה בהתאם לסעיף 18 א' (ב' 2), לחוק להגבלת השימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גניבות) תשנ"ח-1998.

בהתאם להוראת חוק זו, מקום שמסר אדם רכב לתיקון בשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית או העביר אדם רכב באמצעות רכב אחר (דהיינו גרר) כדי לתקנו בשטחי האחריות הפלסטינית אזי, רשאי קצין משטרה שיש לו יסוד להניח כי יוגש כתב אישום כנגד אותו אדם, רשאי הוא למסור לו הודעת איסור שימוש ברכב שבו נעברה העבירה וליטול את רישיון הרכב שלו.

היה והרכב הנדון הינו רכב גרר - אזי רשאי קצין המשטרה ליתן הודעת איסור שימוש לתקופה של עד 30 יום ואם במהלך ה- 3 שנים האחרונות ניתנה הודעת איסור שימוש קודמת - אזי רשאי קצין המשטרה, למסור הודעת איסור שימוש לתקופה של עד 60 יום.

ענייננו הינו באירוע שהתרחש ביום 8/7/12, כאשר המשיב, נהג הגרר, נתפס באיזור אחריות אזרחית פלסטינית, כשעל הרכב מצוי רכב בלתי תקין (להלן: " הפסאט").

הואיל והמדובר ברכב גרר אשר 5 חודשים לפני כן כבר ניתנה לו הודעת איסור שימוש על אירוע דומה, לתקופה של 30 יום, הרי שקצין המשטרה לאחר שימוע שנערך למשיב מסר הודעת איסור שימוש לתקופה של 60 יום.

על החלטה זו, משיג המשיב.

תכלית החקיקה הינה למנוע מסירת רכבים לתיקון בשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית. נוכח תכלית זו, מסר המחוקק בידי קצין המשטרה סמכות ושיקול דעת למסור הודעת איסור שימוש לבעלי גררים אשר גררו רכבים מתוך כוונה למסור אותם לתיקון בשטחי האחריות הפלסטינית.

מובן הוא כי שיקול הדעת של הקצין איננו בלתי מוקבל והוא צריך להיתמך לפחות בראיות מנהליות, אולם המחוקק הוסיף וקבע כי אין די בראיות מנהליות כי לקצין המשטרה יהיה יסוד סביר להניח כי בנסיבות שבהן ארע האירוע - יוגש כתב אישום כנגד אותו אדם. דהיינו, מסגרת הבחינה הראייתית איננה מנהלית גרידא אלא יש לבדוק האם קיימת תשתית ראייתית סבירה לכך שיש סיכוי להגשת כתב אישום כנגד נהג הגרר. יחד עם זאת, בחינת בית המשפט איננה בעיני פרקליט אלא בעיני קצין משטרה באותו רגע.

בענייננו, התשתית הראייתי תשהיתה בפני הקצין היתה כדלקמן:

1.         הגרר שעליו הפסאט, נתפס כשהוא בלתי תקין וללא רישיון רכב בתוקף באיזור האחריות האזרחית הפלסטינית.

2.         הגרר היה בדרכו להביא חלפים לרכב אחר לקלקליה למקום כלשהו  - פעולה לכשלעצמה איננה אסורה אולם מלמדת על היעד הסופי של הגרר.

3.         בעלי הפסאט הכחיש כי הרכב נועד לתיקון בקלקליה.

4.         הן המשיב והן בעלי הפסאט טענו כי הרכב התקלקל לצד הדרך, הגרר עבר שם במקרה ואז המשיב עצר בצד העמיס את הפסאט על הגרר ונסע כשהכוונה היתה לאחר שהמשיב יגיע ליעדו בקלקליה, להביא את הפסאט לתיקון במוסך בשטחי מדינת ישראל.

5.         המשיב בעת מעצרו הרחיק עצמו בתחילה מן האירוע.

נוכח כל האמור, סבורני כי היתה בעיני הקצין באותו הרגע, תשתית ראייתית סבירה כי יוגש כתב אישום.

הגרסה של המשיב ושל בעלי הפאסט הינה בלתי סבירה ולכל הפחות קשה לתת בה אמון מטעמים ברורים שכן לא היתה כל מניעה שהפסאט תועלה לגרר לאחר הנסיעה ואין שום צורך לגרור אותה עד לקלקליה ובחזרה. נופך מיוחד לחשד הנ"ל עולה מהעובדה כי הפאסט היתה ללא רישיון רכב בתוקף על כל המשתמע מכך.

זאת ועוד, ההרחקה של המשיב את עצמו מן האירוע בעת עיכובו - מחזקת את עוצמת החשדות כנגדו.

מבלי להתייחס לשאלה האם בעיני פרקליט יש די להגשת כתב אישום, הרי שברור לי לחלוטין כי בעת האירוע היתה בידי קצין המשטרה תשתית סבירה להניח כי יוגש כתב אישום כנגד המשיב.

על כן, בבחינת שיקול הדעת של הקצין באותו הרגע הרי שהפעלת הסמכות לא חרגה מדלת אמות הוראות החוק כמפורט לעיל.